כשהמחיר של לוחות פיתוח צולל לשני דולרים ומטה, קשה לעמוד בפיתוי – ולסדרות "הלו טייני" ו"הלו פיק" בבלוג מצטרפת סדרה חדשה: "הלו אסתי", שבה אתחיל לחקור מיקרו-בקרים 8-ביט מתוצרת חברת STMicroelectronics האירופאית. פוסט הקדמה זה יוקדש, כרגיל, ל"שרשרת הכלים" איתה אנסה, לפחות, לעבוד בשלב הראשון.
ללמוד ברמה אקדמית מטובי המרצים באוניברסיטאות המובילות בעולם, בזמן שלכם, בחינם ודרך האינטרנט; נשמע כמו מדע בדיוני? ובכן, זו עדיין לא בדיוק מציאות בשטח, אבל בשנים האחרונות נעשו צעדים גדולים להגשמת החזון הזה, בדמות אתרי קורסים מקצועיים באינטנרט. בפוסט זה אתאר את התרשמותי משני אתרים בינלאומיים מובילים בתחום: edX ו-Coursera.
להמשיך לקרוא קורסים מקוונים (אונליין): מבוא ל-edX ו-Coursera
תוך כדי עבודה על יצירת גל ריבועי באמצעות טיימר לצורך שידורי IR, עלה בדעתי שימוש נוסף לטכניקה הזו: שליטה במנועי סרבו. איך גורמים לטייני להפיק את הסיגנל הנכון – ומהו בעצם הסיגנל הזה?
באורח לא צפוי (וחוקי לגמרי, לא לדאוג) הגיעה לרשותי כמות נאה של מעגלים מודפסים שנשרו במהלך הייצור. כתבתי בכוונה "נשרו" ולא "נפסלו", כי הרכיבים שכבר הולחמו אליהם הם בסדר גמור – העבודה עליהם לא הושלמה מסיבות אחרות. מדובר בתכנון פשוט יחסית, ובלב כל מעגל נמצא מיקרו-בקר קטן וחביב מדגם PIC16F616. בקיצור, מדובר באוצר של ממש לצורך למידה וניסויים שונים ומשונים. בואו נתחיל!
לאחרונה ביצעתי כמה שינויים בבלוג ובמה שמסביב לו. אולי שמתם לב אליהם ואולי לא, אבל למען הסדר הטוב אפרט אותם כאן בצורה מסודרת.
בפרק חג המולד האחרון של The Dinosaur Den, סדרת הסרטונים של פראן בלאנש וביל הרד, שמעתי בפעם הראשונה על Spin Welding. מסתבר שזוהי שיטה ותיקה למדי לריתוך של חלקי פלסטיק* בעזרת חיכוך סיבובי מהיר (נקרא גם Friction Welding), שגורם להתכה מקומית של הפלסטיק – וליצירה של חיבור מכאני חזק כאשר החומר המותך מתקרר שוב. הרעיון עצמו נשמע מגניב, אך האם הוא רלוונטי למייקר המזדמן?
בעיית XY (באנגלית "XY Problem") היא סוג של קצר בתקשורת – בין בני אדם, לא רכיבים – שגורם לבזבוז זמן משמעותי ולבלבול רב בפורומים טכניים למיניהם וגם במקומות אחרים. נתקלתי במושג לראשונה בפורום באנגלית, וחשבתי שמן הראוי שגם הקהל הישראלי יכיר אותו…
לאחרונה הגיעו אליי שני מודולים שהזמנתי בשלהי השנה שעברה. אלו הם חיקויים/זיופים זולים של ה-DigiSpark, שפרץ לעולם המייקינג בסערה דרך Kickstarter לפני יותר משנתיים, ונמכר גם כיום במסגרות אחרות. הנה ההתרשמות הראשונית שלי מהם…
בעבר ציינתי, ודי בלהט, שהקצאה דינמית בארדואינו ובמיקרו-בקרים בכלל היא רעיון רע מאד. זה עדיין נכון, וכהמלצה זה מספיק בהחלט מבחינה מעשית. למרות זאת, יש כאן שאלה מסקרנת: איך בעצם מתבצעות פעולות ההקצאה והשחרור של הזיכרון בארדואינו, כשאין שם שום מערכת הפעלה שיודעת לטפל בדברים כאלה? מי בדיוק עוקב אחרי כמות הזיכרון שנותרה, מקצה או לוקח בחזרה חלקים ממנה לפי בקשה ויודע אילו אזורים תפוסים ואילו עדיין פנויים?
עברנו דרך ארוכה בפוסט הקודם כדי ליצור גל ריבועי בתדר 38KHz על פין 5 של ה-ATtiny85. אם נחבר לפין הזה נורית IR LED, כל חיישן IR קרוב שמכוון לתדר המתאים יקלוט את הבהובי האור המהירים ויזהה אותם כסיגנל שידור. אלא שכדי שנוכל להעביר נתונים של ממש מצד לצד, אנחנו צריכים יותר מאשר זיהוי בלבד, וזה יהיה הנושא שלנו הפעם.