פחות מ-150 מחזורי שעון מאז הפוסט הקודם בנושא: הנה הפרטים על השלמת פרויקט "גלאי השבת", המערכת מבוססת המיקרו-בקר האיטית ביותר בעולם שעוד יש לה איזשהו שימוש…
גם למי שכבר עובד עם מיקרו-בקרים "נטו", הארדואינו הוא עדיין כלי נוח לבדיקות ולמשימות קטנות וזריזות, כגון בדיקת תקינות של רכיבים ומודולים. אבל מה עושים כשהרכיבים האלה מיועדים לעבודה במתח של 3.3V?
כשהצטברו אצלי מספיק רעיונות לפרויקטים שצריכים משדרי תת-אדום מינימליסטיים, החלטתי לייצר מודול קטן שישרת את כולם, ולתעד את התהליך בצורה מסודרת כדי להסיק מסקנות לגבי היתכנות ועלויות של פיתוחים עתידיים גדולים יותר. הנה לפניכם הפרק הראשון, שעוסק בעיקר בנושא החביב על כולם – כסף.
פרויקט קטן ונוסטלגי זה מחזיר אותנו אל סרטי הקונג-פו המביכים של שנות השבעים והשמונים, שבהם כל מכה – למעשה, כל תנועה מהירה של הלוחם – השמיעה רעש צליפה אדיר. טאפפשששש!
לפני שלוש שנים, בעודי לומד מה-Datasheet את התכונות הבסיסיות של המיקרו-בקר ATtiny85, גיליתי שאני יכול להפעיל אותו על בסיס אות שעון חיצוני בקצב איטי עד כדי גיחוך של 1Hz. בדיון הזעיר שהתנהל בנושא העליתי את הרעיון של עבודה בקצב איטי עוד יותר – עליית שעון אחת ביום, או 0.000011574Hz – כדי ליצור מערכת שמדליקה לד מדי שבת, כאשר אות השעון מבוסס איכשהו על המחזור הטבעי של יום ולילה.
הרעיון הזה מטופש מכדי להשאיר אותו לנצח בגדר תיאוריה, נכון? 🙂
בפוסט הקודם על "השעון הקוּקוּ", שמתקתק בקצב לא אחיד, הזכרתי שאפשר לגרום לו – למרות ההפרעות בקצב מחוג השניות – לשמור בסופו של דבר ולאורך זמן על השעה הנכונה. איך עושים את זה? בפוסט הנוכחי אציג מספר גישות לפתרון הבעיה.
שעון מחוגים שמתקתק בקצב לא אחיד הוא לא רעיון חדש. מסתבר שיש לזה אפילו שם – "Vetinari's Clock", שעון עוכר-שלווה מסוים שמופיע ביצירותיו של טרי פראצ'ט ז"ל. מייקרים שונים כבר בנו שעונים כאלה בעולם האמתי, כך שאין פה שום חידוש; אבל מכיוון שהיה לי שעון קיר זול ומיותר, והרעיון הגניב את הילדים, החלטתי לבנות אחד בעצמי.
לאחרונה התגלגל לידיי לוח עם שמונה ממסרים, שאמור לעבוד בשליטה מתוכנה במחשב (דרך חיבור USB). אלא שהתוכנה לא קיימת בשום מקום, הכלים ליצירה של תוכנה חדשה מוזרים מדי, ואני בכלל רוצה לשלוט בלוח דרך ארדואינו. מה עושים? קדימה, האקינג לחומרה!