הפריט הלא-שגרתי הזה, שנראה כמו מחשבון מוזר במיוחד, הוא – לדברי ויקיפדיה – לא פחות מאשר הצעצוע האלקטרוני החינוכי הראשון בעולם. הנה מבט חיצוני ופנימי על פלא טכנולוגי קטן בן ארבעים שנה.
כשאנחנו קונים קיט רובוט למתחילים, מה אנחנו רוצים בסך הכול? שיהיו הוראות הרכבה ברורות, שהחלקים יתאימו זה לזה בקלות יחסית, ושהרובוט המורכב יעשה מה שהוא אמור לעשות. בעולם המוצרים הסיניים הזולים, אף אחד מהדברים האלה אינו מובן מאליו. הנה שתי דוגמאות נוראות במיוחד שנתקלתי בהן לאחרונה.
לפני יותר מחמש שנים (איך שהזמן רץ וכל זה), בניתי לבן הבכור את אחד הפרויקטים הראשונים שלי במייקינג: מחסום רכב צעצוע. אחרי הופעה ב-ynet ותקופה מסוימת של שימוש המחסום הזה התקלקל, עבר לאחסון ודי נשכח. לאחרונה החלטתי להחיות אותו, והנה התוצאה.
בעקבות תצוגת הרובוטים באירועי "ליל המדענים" המקומיים, ולמרות הפאשלה שקרתה שם, הילדים היו נלהבים מהנושא וביקשו לבנות רובוט בבית. כדי לא לפספס את חלון ההזדמנויות של העניין בתחום, בניתי להם רובוט פשוט הרבה יותר, שהתחיל בתור מכונה שנותנת כיפים והפך בסוף לחתול מזל יפני. הנה הפרטים.
פרויקט קטן ונוסטלגי זה מחזיר אותנו אל סרטי הקונג-פו המביכים של שנות השבעים והשמונים, שבהם כל מכה – למעשה, כל תנועה מהירה של הלוחם – השמיעה רעש צליפה אדיר. טאפפשששש!
שורה של מחדלים הובילה לכך שסוללת הליתיום-יון של הלפטופ של הילדים התרוקנה ל-0%, והמחשב סירב לטעון אותה. מבצע החייאה נואש הציל אותה מטיול חד-סטרי לפח המחזור, ואותי מלבזבז עוד כמה דולרים בסין.
שעון מחוגים שמתקתק בקצב לא אחיד הוא לא רעיון חדש. מסתבר שיש לזה אפילו שם – "Vetinari's Clock", שעון עוכר-שלווה מסוים שמופיע ביצירותיו של טרי פראצ'ט ז"ל. מייקרים שונים כבר בנו שעונים כאלה בעולם האמתי, כך שאין פה שום חידוש; אבל מכיוון שהיה לי שעון קיר זול ומיותר, והרעיון הגניב את הילדים, החלטתי לבנות אחד בעצמי.
לאחרונה התגלגל לידיי לוח עם שמונה ממסרים, שאמור לעבוד בשליטה מתוכנה במחשב (דרך חיבור USB). אלא שהתוכנה לא קיימת בשום מקום, הכלים ליצירה של תוכנה חדשה מוזרים מדי, ואני בכלל רוצה לשלוט בלוח דרך ארדואינו. מה עושים? קדימה, האקינג לחומרה!