טריק תוכנה פשוט הוא אחד הגורמים, שהפכו את מכונות ההימורים משעשוע צדדי למחלבת הכסף העיקרית של בתי הקזינו בארצות הברית. הנה טיפה מידע על אלגוריתם ועל ממשקים שמנצלים לא רק את הסטטיסטיקה, אלא גם ובעיקר את הפסיכולוגיה שלנו, כדי לרוקן לנו את הארנק.

גילוי נאות: רוב המידע בפוסט הזה מקורו בספר Addiction by Design מאת נטשה דאוֹ-שוּל. מעולם לא עסקתי בהימורים, והדבר הכי קרוב למכונת מזל שהפעלתי אי-פעם היה מכונת פינבול, שניצבה במסעדת מזון מהיר נידחת בארה"ב. השקעתי במכונה ההיא רבע דולר, ובתום משחק מסעיר זכיתי בכדור גומי קטן מהסוג שקופץ ממש טוב.

מכונות המזל ה"קלאסיות", עם הידית הארוכה שצריך למשוך והסמלים המצוירים שמסתובבים, הופיעו בסוף המאה ה-19 וכמובן היו מכניות לגמרי. בתצורה הפופולרית היו שלושה תופים עם סמלים, ולכל תוף היו 22 "נקודות עצירה" – 11 על הסמלים עצמם ו-11 באמצע בין כל זוג סמלים סמוכים. בהנחה שהסיכוי לעצור בכל נקודה הוא זהה (אף על פי שאפשר בעיקרון לתמרן את הסיכויים גם במכונות מכניות), הסיכוי לצירוף המנצח – נניח שיש רק אחד כזה – הוא אחד ל-22 בחזקת 3, או 1:10648. לכן, אם המכונה מקבלת מטבעות של דולר והבעלים שלה רוצה להרוויח ממנה, הפרס המרבי שאפשר להציע הוא 10648 דולר ומטה.

במשך רוב המאה העשרים, בתי הקזינו התבססו על משחקים שנערכו מסביב לשולחן – קלפים, רולטה וכדומה – ואילו המכונות נשארו בשוליים, עבור המבקרים הפחות-רציניים, כמעט כתפאורה. אך עם הזמן, וככל שהתגברה התפיסה של הימורים "רגילים" כפעילות לא מוסרית ואפילו עבריינית, המכונות קיבלו משקל גדול יותר. המפעילים ראו שאנשים מסוימים מתמכרים אליהן, ואמנם משקיעים מעט כסף בכל סיבוב, אך מסוגלים לשחק שעות ארוכות ברצף, ואפשר לדחוס הרבה יותר מכונות בשטח נתון מאשר שולחנות בלק-ג'ק. אז איך גורמים לעוד יותר אנשים לשחק בהן עוד יותר זמן?

המכונות עצמן כבר התקדמו באותם ימים לטכנולוגיה אלקטרונית, כולל שבבים להגרלת מספרים אקראית והתקנים אלקטרו-מכניים לבלימת התופים לפי פקודה, אך הן עדיין שמרו על התצורה ועל הסיכויים של המכונות הישנות. לכן, "כוח המשיכה" שלהן נותר מוגבל. כדי להגדיל את הפרסים, ובעקבותיהם את המוטיבציה לשחק, אפשר אולי להוסיף תופים או סמלים, אך המהמרים יראו מיד שהסיכויים שלהם קטנים יותר.

ואז, בשנת 1982, מתמטיקאי נורבגי בשם אינגה טלנס הגיש בקשה לפטנט, שאושרה שנתיים לאחר מכן – US4,448,419, שיטה לשליטה אלקטרונית בסיכויי הזכייה בלי לשנות את היסוד האקראי ובלי לשנות את התופים המכניים. לפני שאסביר את השיטה, שהיא באמת פשוטה מאוד (הסוד להצלחה הוא לא להיות מתוחכם, אלא להיות הראשון שרושם פטנט!) יש משהו שחשוב להבין: קיימות אינסוף דרכים לרמות ולהטות סיכויים, אך מכונות בבתי קזינו חוקיים חייבות לעמוד בכללים שקבעו המחוקקים באותה מדינה. למשל, החוק קובע שמחולל המספרים האקראיים בכל מכונה חייב לתת תוצאות אקראיות לחלוטין, כלומר עם סיכוי שווה בדיוק לכל תוצאה וללא דפוסים ניתנים לחיזוי. כמו כן, אסור למכונה לשנות את התוצאה בדיעבד, אחרי שהשבב הגריל אותה.

הפטנט, תרתי משמע, של אינגה הוא קומבינה במלוא מובן המילה. טווח המספרים האקראיים שהוא מגריל גדול יותר מאשר מספר נקודות העצירה הפיזיות על התוף, והמיקרו-בקר שבמכונה ממפה את המספרים האלה על נקודות העצירה – כשלא כל הנקודות מקבלות את אותו המשקל!

לדוגמה, אפשר להגריל מספרים בין 1 ל-211 באופן אקראי לחלוטין. מתכנתים את המערכת כך שהמספרים בטווח 1 עד 10 יגרמו לתוף לעצור בנקודה 1, המספרים 11 עד 20 יעצרו אותו בנקודה 2 וכן הלאה, פרט למספר האחרון – 211 – שהוא האחד והיחיד שיעצור את התוף בנקודה 22… שהיא כמובן הסמל הזוכה. וכשהסיכוי לצירוף המנצח משתנה, המפעיל יכול להגדיל את הפרס הגדול פי עשרה, מאה, אלף – כמה שירצה.

מבחינת החוק היבש והטיפש זה עדיין מנגנון אקראי לגמרי וקבוע-מראש. מבחינת המהמרים זו נראית כמו אותה מכונה רק עם פרס פוטנציאלי הרבה יותר גדול ואטרקטיבי, והקזינו יכול לשחק עם הסיכויים כרצונו, בעצם, כל עוד הוא לא עושה את זה בזמן אמת. עידן המכונות המאוד-רווחיות (רק לקזינו כמובן) נפתח.

כאן נכנסת לתמונה המניפולציה השטנית באמת. בתי הקזינו לא סתם הקטינו את הסיכויים של הסמלים המנצחים, הם הגדילו ספציפית את הסיכויים של הסמלים הסמוכים להם. המכונות בנויות כך שהשחקן רואה לא רק את הסמל הסופי, אלא גם קצת מהסמל שמעליו או מתחתיו. אז עם הטריק הזה, כשהוא מפסיד, יש סיכוי טוב שהוא יראה סמל מנצח סמוך וירגיש שהוא היה "ככה קרוב" לניצחון – מה שכמובן יגדיל את המוטיבציה שלו לנסות שוב! על אותו עיקרון, אפשר גם למפות תוצאות בצורה שונה לכל תוף, כך שהסמל המנצח יופיע בתדירות גבוהה יחסית בתוף הראשון או השני, אבל נמוכה מאוד בשלישי – שוב, כדי לתת תחושה של מכונה הוגנת ושל "כמעט", במקום סתם של הפסד אקראי.

כאשר אנשים מתמכרים למכונות הימורים ונפגעים, תעשיית ההימורים ממהרת להטיל את האשמה על החולשות והקשיים הפסיכולוגיים כביכול של המכור עצמו. אך שלא במפתיע, הם עצמם משתמשים במניפולציות רבות ומתוחכמות ככל שהחוק מתיר (או, יותר נכון, לא אוסר במפורש) כדי לגרום לאנשים לבזבז כמה שיותר זמן וכסף. זה יכול להיות בצד הארגונומי של המכונה – מושב נוח יותר, מסך בזווית שלא מאמצת את הצוואר, כפתורים קלילים במקום ידיות מסורבלות, כל אותם אלמנטים שמשפרים את ה"פרודוקטיביות" של המהמר בדיוק כמו של עובד במשרד – וזה יכול גם להיות תמרון פסיכולוגי, שמושך את המהמר אל תוך הלך-הרוח ה"נכון" ומקשה עליו לצאת משם.

דברים כאלה קורים בצורה כזו או אחרת גם באפליקציות, רשתות חברתיות, אתרי קניות ובכלל כל אתר שמתפרנס מזמן מסך ממושך (=יותר חשיפה לפרסומות). הנה דוגמה מוכרת. כאשר אדם מפסיק לרגע פעולה מתמשכת, זהו גם זמן שבו הוא יכול להעריך את המצב "מבחוץ" ולקבל החלטות. למשל, אם מהמר נהיה רעב או צמא ועוזב את המכונה כדי ללכת לדלפק המזון, הוא עשוי באותה הזדמנות להחליט שמספיק, הגיע הזמן ללכת הביתה. אז הוסיפו למכונות המשוכללות כפתור, כמו במטוסים, להזמנת שירות עד המכונה עצמה.

באופן דומה, אתרי אינטרנט רבים הציעו לנו בעבר לראות עוד תוכן (מוצרים, כתבות וכו') בחלוקה לדפים, עם קישור "לדף הבא" או בצורת "1 2 3 4 5 …". כל עצירה כזו בשביל לעבור דף היא גם הזדמנות קצרה למשתמש לחשוב, להחליט שהוא ראה מספיק או בזבז מספיק זמן, ולעזוב. אז רבים עברו לשיטה של תוכן נטען אוטומטית. באזורים נבחרים בעליאקספרס, ynet, פייסבוק ועוד אפשר לגלול למטה פחות או יותר עד שגלגלת העכבר תישבר, האתר פשוט יוסיף עוד ועוד פריטים בצורה חלקה.

מיותר לציין שזה בקושי הקצה של קצה הקרחון מבחינת מניפולציות של משתמשים במכונות הימורים ובכלל. הלקח המיידי, בכל אופן, הוא שאם אתם רוצים להרוויח ממכונות מזל, כדאי לכם להיות אלה שמתכננים אותן…