מסגרת עץ, דבק, נייר ופלסטיק נרתמו למשימה לא שגרתית – הדמיה שולחנית של התנהגות חיישנים בסביבות עם קנה מידה גדול הרבה יותר

לכאורה, אם יש לנו חיישן קירבה אינפרה-אדום, זה לא כל כך קשה לזהות חור במשטח דק. נשים את החיישן בגובה נמוך מעל המשטח (תלוי בטווח האפקטיבי של החיישן עצמו), נסיע אותו – או נזיז את המשטח עצמו – לכל מיני כיוונים, וכשהחיישן יהיה מעל חור, האור שנפלט ממנו יעבור דרך החור במקום לחזור בחזרה ונוכל לראות את ההבדל בפלט.

אבל מה קורה אם מערכת הבקרה מעבדת את הנתונים לאט יחסית, ואילו החיישן "טס" במהירות של מטר, שניים או עשרה לשנייה? מה קורה אם החור קטן, או שרק חלק ממנו עובר מתחת לחיישן? מה אם המשטח חלק ומבריק, או אטום וגס? ומה אם המערכת השלמה, שהיא גם ככה גדולה מכדי להיכנס לחדר העבודה, אפילו לא בנויה עדיין וצריך בכל זאת לבדוק ולבחור את החיישנים בשבילה?

לקחת קרטון מחורר ולנפנף בו מול חיישנים זה לא ריאלי. המרחקים והמהירויות לא יהיו אחידים, ובלתי אפשרי לדאוג, בנפנופי ידיים, שהחור יעבור בדיוק הדרוש מול החיישן. צריך איזשהו מתקן שיאפשר לשלוט, לפחות ברמה בסיסית, במרחקים ובמהירויות.

בשיטת קון-מארי המפורסמת, האדם אמור להכניס סדר ואושר לחייו על ידי כך שימיין את כל חפציו וייפטר מאלה מביניהם שאינם מעוררים שמחה בליבו, או משהו כזה. לבלגן בבית זה בוודאי מועיל, אך מדד השמחה יהיה בעייתי מאוד למייקרים: פחות או יותר כל חתיכת זבל מעוררת שמחה והתרגשות בליבנו, כי אנחנו יודעים שיום אחד, איכשהו, באופן הכי מוזר ולא צפוי, יימצא לה יופי של שימוש. במילים אחרות, שלפתי מהסטוק שלי מסגרת עץ עלובה שהתפרקה מלוח שחמט זול, והפכתי שני רבעים שלה למסילות עבור כרטיסי נייר או קרטון.

נדרש רק ליטוש שטחי של החלק הפנימי עם נייר זכוכית, ומקלות עץ קטנים בשילוב דבק פלסטי מבחוץ כדי להחזיק הכול ביחד. כשמעמידים את המתקן, כוח המשיכה מספיק כדי "להריץ" כרטיסים מול חיישן, ואם תידרש מהירות גבוהה עוד יותר, תמיד אפשר לתת להם כאפה קטנה מלמעלה, או אפילו לחבר עם נעצים גומייה שתאיץ את הכרטיס, כמו ב"רובי החצץ" הלא-בטיחותיים להחריד שבניתי כשהייתי ילד.

לחיישני הקירבה שהזמנתי מ-4project היה, או שהכנתי להם בקלות, חיבור פינים 2.54 מ"מ נוח ודי אחיד, אז הלחמתי עוד כמה headers וחוטים ל-PCB כדי ליצור "מתאם די אוניברסלי" להתממשקות איתם:

נותרה רק השאלה של המרחק בין החיישן לכרטיס, שצריך להשתנות בהתאם לטווח של כל חיישן. לשם כך תכננתי והדפסתי בתלת-ממד חלק עם חריצים, שמתלבש על מתקן העץ ומאפשר להציב את המתאם בכמה מרחקים שונים מהמסילות. זה החלק הצהוב שרואים בתמונה בתחילת הפוסט. את פעולת המתקן קצת יותר קשה לצלם ולא היה לי כוח לסדר את כל אזור העבודה לווידאו נורמלי, אז תסתפקו בתמונה הבאה ובקצת דמיון… 🙂