שיעורי אלקטרוניקה הם תירוץ מצוין לקצת יצירה מייקרית. למשל, דגם מופשט של מקרר, עשוי מקרטון, שבאמצעותו הדגמתי תכנות ופעולה של מיקרו-בקר.
הדגם נועד להמחיש לקהל הצעיר איך מיקרו-בקרים משתלבים במכשירים המוכרים להם – במקרה זה, מקרר. לקחתי קופסת קרטון (ממשלוח רכיבים מ-Digikey, אגב) ועם קצת עבודת מספריים, מסקינגטייפ ודבק פלסטי יצרתי לה דלת עם ידית. במקרר אמתי, המפסק שמזהה את סגירת הדלת בדרך כלל מוצנע במקום לא בולט, אך כאן רציתי שהוא יהיה גלוי מאוד, אז מדדתי את המפסק שהיה לי (נלקח ממדפסת ישנה שפורקה, עם PCB קטן וכבלים) ותכננתי לו תושבת בתלת ממד.
מיד עם סיום ההדפסה הבנתי שאני רוצה בעצם לשים שם גם מגנט, כי דלת הקרטון נוטה להיפתח מעצמה וצריך משהו שיחזיק אותה במקום. שיניתי את התכנון כך שיהיה בו מקום גם למגנט, ורק אחרי שזה הודפס תפסתי שה"אוזניים" שתכננתי, לקיבוע התושבת לקרטון, נמצאות במקום הלא-נכון. הגרסה השלישית, עם חורים לארבעה ברגים במקום שניים ובמקום הנכון, הודפסה בכתום והתאימה היטב למשימה.
המגנט הוצמד למקומו עם קצת דבק חם ליתר ביטחון, וכל העסק הוברג לקרטון בעזרת ברגים ואומים M3 פלסטיים. לאחר מכן סימנתי את הנקודה על הדלת שנמצאת בדיוק מול המגנט, חפרתי בזהירות בקרטון והדבקתי שם מגנט עגול קטן (שלקחתי מאריזה של איזה גאדג'ט). הנה תמונה שלו לפני שכיסיתי את האזור במסקינגטייפ:
במטרה להבטיח תאורה חזקה, כזו שגם הילדים בקצה הכיתה יוכלו לראות, בחרתי שלישייה של לדים לבנים די חזקים בטור (גם זה משהו שהכנתי בעבר, לפרויקט אחר). ביחד, הלדים הללו מפילים כ-8V, כך שאי אפשר להסתפק במקור מתח של 5V לפרויקט. מצאתי בית סוללה 9V (מצעצוע ישן מפורק, כמובן), וזה יספק את החשמל ללדים – עם הנגד שמחובר אליהם הם צורכים כ-70 מיליאמפר – וגם לארדואינו. הסוללה תוכל לעמוד בזה.
לסיום, הוספתי טרנזיסטור שדרכו הארדואינו ישלוט בלדים, וכן באזר שיצפצף כאשר ה"מקרר" פתוח יותר מדי זמן. הארדואינו שנבחר למשימה הוא דגם סיני לא כל כך מוכר, תואם ארדואינו Nano עם terminal blocks מובנים כך שקל מאוד להבריג אליו חוטים: אין צורך בהלחמה וגם אין חשש שהחוטים ישתחררו באמצע ההדגמה. היה רק מכשול אחד לשימוש בארדואינו הזה: בהתחלה לא הצלחתי להעלות אליו קוד (הצריבה נכשלה) ולא הבנתי למה, עד ששיניתי את ההגדרה של ה-Processor בסביבת הפיתוח כך:
גם לתואם הארדואינו הזה הדפסתי בתלת-ממד מעמד להברגה לקרטון. בלוח עצמו אמנם יש חורים לעיגון, אך הם קטנים ולא היו לי ברגים מתאימים בשבילם. הנה החומרה הסופית של הפרויקט:
וכך זה נראה בפנים כשהוא פתוח ופועל:
הפואנטה של ההדגמה לא הייתה המקרר עצמו, כמובן. לא חסרים בעולם גאדג'טים שעושים דברים הרבה יותר מעניינים עם מיקרו-בקרים. הרעיון היה להראות איך הרכיב החכם מסוגל לקבל פקודות חדשות ולזכור אותן, ואיך אפשר עם הפקודות האלה לשנות את ההתנהגות שלו. כתבתי כמה פונקציות בארדואינו שמנהלות את הבאזר ואת ה-delay המותאם (כזה שיודע להתייחס למצב בו המשתמש סוגר את הדלת), וכך הגעתי לפונקציית loop קצרה מאוד שאפשר להסביר בקווים כלליים גם לילדים קטנים:
הבאתי לכיתה גם מחשב וכבל USB, ותוך כדי ההדגמה קיבלתי מהקהל בקשות: כמה זמן יעבור מהפתיחה של דלת המקרר עד להשמעת הצפצופים, גובה הצליל, וכדומה.
נשמע כיף!