אחד היתרונות של מדפסת תלת ממד הוא היכולת ליצור חפצים שימושיים בהתאמה אישית מוחלטת לצרכים ולנסיבות הספציפיים שלך. הנה דוגמה בסיסית שהדפסתי לאחרונה – מתקן לעטים, שבנוי כך שיתלבש על מנורת שולחן מאיקאה.

המוטיבציה

מייקינג, כמו רוב התחביבים האחרים, צריך מקום, וכשחייבים להגביל אותו – כפי שקורה אצלי – לחדר אחד בלבד, כל סנטימטר פנוי קובע. דברים נערמים בקומות, על מדפים וזה על זה, וכל משטח ריק שאינו משטח עבודה גורם לתחושת פספוס עמוקה, שלא לומר כואב בעין. זה מה שקרה עם מנורת השולחן מאיקאה, שיש לה צוואר מתכת ארוך וכפיף ונורת LED קטנה וחזקה בקצה. המנורה מצוינת לצרכים שלי, ובכל זאת, הבסיס שלה הוא מין דיסקית די שטוחה שתופסת מקום ולא תורמת שום דבר מבחינת אחסון. שערוריה!

הקונספט

וכך עלה במוחי הרעיון ליצור מתקן לעטים ש"יתלבש" על בסיס המנורה, ינצל את השטח המבוזבז ויפנה, במקביל, את השטח שתופס כרגע מחזיק העטים הפושטי והלא-אופטימלי שלי.

מתקן גלילי רגיל לא יכול לשבת שם כי צוואר המנורה יוצא מאמצע הדיסקית, ומחלקו התחתון והמעובה של הצוואר (שמזכיר מין חרוט קטום) יוצא בנוסף כבל החשמל. ראש המנורה עבה יותר מהצוואר ומהחרוט, כך שאם אשחיל איזשהו מתקן לאורך כל המנורה, הוא יהיה חופשי מדי על הבסיס וגם יבזבז לא מעט שטח. במקום זה החלטתי ליצור מתקן שאפשר יהיה להשחיל על צוואר המנורה מהצד, במקום בו הצוואר הכי צר, ושיהיה בתחתיתו גם חרוט חלול שיתלבש על החרוט שבמנורה וייצב את המתקן. כל התיאור הזה יהיה כמובן ברור יותר כשתסתכלו על התמונות.

הביצוע

שלפתי את מכשירי המדידה וכתבתי את כל המספרים הרלוונטיים: קוטר הדיסקית, קוטר הבסיסים של החרוט וגובהו, קוטר הצוואר וכו'. עם המידע הזה עברתי לתוכנה Blender כדי לתכנן את המתקן, וכשהדגם הממוחשב היה מוכן העברתי אותו לתוכנת הפריסה Cura כדי שתתאים אותו להדפסה. התוכנה דיווחה שהדגם השלם יצרוך כ-120 גרם פלסטיק (בגליל שלם יש רק קילו אחד), והדפסתו תארך כ-12 שעות. גם אם נניח שתהליך ההדפסה עצמו יושלם ללא תקלות, עדיין יש סיכוי שטעיתי איפשהו בדגם, ואדע את זה רק אחרי המון זמן ופלסטיק מבוזבזים. מה עושים?

במקרה הספציפי הזה דגם מוקטן לא ייתן לי כלום, אבל דגם חלקי בהחלט כן. חזרתי ל-Blender, יצרתי עותק של הדגם וקצצתי ממנו חלקים כך שיישארו פחות או יותר רק האזורים הקריטיים מבחינת ההתאמה למנורה.

דגם הניסוי הזה הצריך שליש מהזמן ורבע מהפלסטיק של הדגם השלם – גם לא מעט, ובכל זאת נראה לי כעסקה משתלמת, בהתחשב בסיכון שנובע מכישורי התכנון הבסיסיים שלי.

הניסוי התגלה כהצלחה כמעט-מסחררת, ובעקבותיו ביצעתי רק שינוי אחד קטן ולא קריטי בדגם המקורי. קדימה למדפסת! בסופו של דבר העסק נמשך 13 שעות, ויצא מצוין. בלי פגמי הדפסה ששווה לדבר עליהם, יציב על המנורה, מנצל היטב את השטח המבוזבז ואפילו די אסתטי, אף על פי שבזמן העיצוב חשבתי בעיקר על הפונקציונליות והפשטות ולא על המראה.

ומה הלאה? לשם התרגיל, אני זומם עכשיו לעצב ולהדפיס תוסף קטן לדגם הניסוי, שינציל אותו ויהפוך אותו למעמד לפתקי תזכורת ועט אחד. המשך יבוא…