כשאנחנו קונים קיט רובוט למתחילים, מה אנחנו רוצים בסך הכול? שיהיו הוראות הרכבה ברורות, שהחלקים יתאימו זה לזה בקלות יחסית, ושהרובוט המורכב יעשה מה שהוא אמור לעשות. בעולם המוצרים הסיניים הזולים, אף אחד מהדברים האלה אינו מובן מאליו. הנה שתי דוגמאות נוראות במיוחד שנתקלתי בהן לאחרונה.

בזמן האחרון יצא לי לעסוק פה ושם ברובוטיקה בסיסית, וכדי לחזק את הניסיון שלי ואת העניין של הילדים בנושא החלטתי לרכוש קיט רובוט או שניים. רובוטיקה היא עסק יקר, אז למרות כל אכזבות העבר התחלתי את החיפוש במזרח הרחוק, דרך איביי ואתרים אחרים. במהרה נתקלתי בשני דגמים שנראו לי מעניינים מצד אחד וזולים מצד שני: פלטפורמת "טנק" כחולה עם זחלים שנראתה בתמונות עמידה ורצינית, וזרוע עם ארבעה מנועים וצבת בקצה. מה יכול להיות רע?

טנק הבלהות

הקיט הראשון שהגיע היה הטנק. החשש הגדול ביותר שלי (בהסתמך על התיאור המעורפל באיביי) היה שהקיט לא יכלול מנועים, ולכן צילמתי את פתיחת האריזה כך שאוכל להוכיח למוכר במקרה הצורך שאכן המנועים לא היו שם. תוך שניות ראיתי שלא רק שהמנועים ישנם – למעשה יש ארבעה במקום השניים הצפויים! נפלא, רק שמהר מאוד הסתבר שזה הדבר הטוב היחיד.

חוברת הוראות ההרכבה הייתה בסינית, עם סדר דפים אקראי (קודם כל שלב 5, אחריו 2, אחריו 4 וכן הלאה). האיורים היו דווקא נסבלים, אבל מבחינת ההרכבה הפיזית, כל מה שקשור לצירים של הגלגלים והמנועים היה קשה בטירוף – ברמה שהייתי צריך ללחוץ בכל משקל הגוף שלי על הציר כדי שייכנס לגלגל, וכמעט איבדתי אצבע בגלל מיסב עקשן עם שוליים חדים.

כשהגעתי לשלב 4 (לפי הסדר הנכון) התגלתה בעיה גדולה עוד יותר: הקיט אמור היה להגיע עם 8 גלגלים – 4 גדולים לחלק התחתון ו-4 קטנים לעליון – אבל היו בו רק ארבעת הגדולים. יותר מזה, אם הייתי מנסה לשים זחל על שני גלגלים במקום ארבעה זה לא היה עובד, כי הוא היה נתקע בקורות האנכיות של מבנה הרובוט. אני גם חושד שלא היו בכלל מספיק חוליות זחל בשביל התכנון המקורי. בכל אופן פירקתי את מה שכבר הרכבתי ויצרתי מבנה חדש, פרי המצאתי, שעוקף את בעיית הגלגלים החסרים.

לסיום חיברתי את המקלט והמשדר של השלט הרחוק. המשדר הוא למעשה שלט סטנדרטי וזול של מכוניות-על-שלט-בשקל, רק בלי המארז, כך שהוא הכי דוקר ולא נוח שיכול להיות, והשידור משתבש אם האצבעות נוגעות בטעות בהלחמות הלא-נכונות. כמובן שהוא גם הגיע בלי בורג ואום מתאימים לחיבור האנטנה, כך שה-PCB נשבר קצת ונאלצתי לבצע אילתורים די מפחידים כדי להחזיק אותה. עם הקיט הגיע גם בית סוללות קטן וחביב בשביל המשדר, עם מפסק ON/OFF. נחשו אם המפסק הזה נשבר ושקע לתוך בית הסוללות כך שאי אפשר להפעיל אותו אלא בעזרת מברג, או שהכול איתו בסדר?

אבל אחרי מאמץ רב וכמה הלחמות הכול היה מוכן. ברגע שהבנתי על איזה צירוף של לשוניות מתכת צריך ללחוץ בשלט, הרובוט נסע קדימה יפה, נסע אחורה יפה – וכשניסיתי לפנות לאיזשהו צד הזחלים החליקו ונשרו מהגלגלים, למרות בליטות הגומי בחוליות הזחל שאמורות להשאיר אותו במקום. שיערתי שהזחל רופף מדי וקיצרתי אותו בחוליה אחת, אבל זה כבר היה יותר מדי – הוא נעשה מתוח במידה כזו שקורת הפלסטיק שהחזיקה את הגלגלים התחילה להתעקם, ועדיין ברח בזמן פנייה. גם כמה ברגים ואומים התרופפו ונפלו בדרך בגלל הוויברציות, רק כדי להדגיש את הפואנטה כנראה.

לבסוף, כדי לחלץ איזושהי פונקציונליות מהקיט הארור, הרכבתי שני גלגלים בלבד ומתחתי חוליות זחל על כל אחד בנפרד, כמין צמיג מגושם. הוספתי גלגל כדורי חופשי שהיה לי במקרה לצורך תמיכה בחלק האחורי של הרובוט, וקיבלתי משהו שנוסע – אמנם עקום ובאופן מגושם, אבל לפחות בלי להתפרק לחתיכות.

זרוע האימים

מפה לשם הגיע הקיט של הזרוע. הוא כלל חלקי פלסטיק שנחתכו בלייזר, ארבעה מנועי סרבו קטנים עם גיר מתכת (או לפחות בצבע מתכת, לכו תדעו), וכן זיוף של ארדואינו Uno ורכיבים לבניית Shield עם ארבעה פוטנציומטרים לשליטה במנועים. בקיט הזה לא הייתה שום בעיה בחוברת ההוראות – פשוט לא הייתה חוברת, רק פתק עם כתובת של אתר שבו היו מעט שרטוטים, וכמה תמונות גרועות במיוחד.

כמו בכל יצירה איכותית בז'אנר האימה, התמונות האלה נותנות למשתמש רק רמיזות לגבי המתרחש ומשאירות את העיקר לדמיון שלו. כשחלקי הפלסטיק כולם שחורים, והצלם לא מבין מהחיים שלו, חייבים לנחש איפה בעצם נמצא כל חלק ובאיזה סדר צריך להרכיב אותם. בדפי התמונות היו גם תגובות משתמשים שנכתבו בדם: "היכונו לפרק ולהרכיב שוב ושוב".

אילו אפשר היה לפרק ולהרכיב שוב, דיינו. אלא שהפלסטיק המחורבן היה פריך יותר מביסלי במיטבו. טיפה לחץ בכיוון הלא-נכון והוא פשוט התפצח. חלק אחד איבדתי כך ישר בהתחלה – למזלי הצלחתי לאלתר לו תחליף – וחלק נוסף הצלחתי להציל בדיעבד עם סופרגלו. את שני החלקים האומללים האלה אפשר לראות בתמונה בתחילת הפוסט.

ההרכבה של החלק המכני הייתה מתישה, אבל לפחות כל החלקים הדרושים היו בקיט. רק דבר אחד לא הסכים להסתדר בשום אופן: גלגל השיניים שאחראי לפתוח ולסגור את הצבת. הייתה רק דרך אחת להרכיב אותו, ואז אחת השיניים שלו פשוט נתקעה בבורג של חלק אחר, כך שהוא לא יכול היה להסתובב. ישבתי על הבעיה הזו הרבה זמן, מתוך הנחה שאני בטח מפספס משהו ולא יכול להיות שמישהו מסוגל לתכנן קיט בצורה כל כך מטומטמת, עד שנמאס לי. תפסתי פלאייר ושברתי את השן הבעייתית (מזל שהפלסטיק כזה שברירי, אה?) וזה עבד!

אבל הסאגה לא נגמרה: עכשיו הגיע תור הארדואינו. החורים בבסיס הזרוע, שאמורים להחזיק את הלוח באמצעות ברגים, לא היו ממוקמים נכון – רק שלושה מתוך הארבעה התאימו לאלה הסטנדרטיים של הארדואינו. בעיה דומה, אגב, צצה ליד אחד ממנועי הסרבו כפי שרואים בתמונה למטה. ב-Shield שעל הארדואינו (שגם את הרכיבים שלו היה צריך להלחים לבד) אין שום דבר שתומך בפוטנציומטרים פרט להלחמות, אז הם מתכופפים קדימה ואחורה בכל פעם שמשתמשים בהם, מה שיוביל בוודאות בסופו של דבר לשבירת הרגליים שלהם. וכמובן, הדובדבן שבקצפת – הארדואינו המזויף לא הצליח לתקשר עם המחשב. הבעיה הזו נפתרה רק כשצרבתי מחדש קושחה לג'וק המשני שעליו, ה-ATmega16U2!

גם כשהזרוע הרובוטית מהגיהינום הייתה מוכנה, התפקוד שלה היה עלוב למדי: הסרבואים כנראה לא מספיק חזקים לחלק מהדרישות המכניות כך שיש יותר מדי רעידות וקפיצות, ואם לא נזהרים ומעגנים מראש את הכבלים של המנועים הם עלולים להסתבך במנגנון.

ליקוק פצעים ומסקנות

אם כן, שני הקיטים האיומים האלה כשלו בצורה מחפירה בכל אחת ואחת מהדרישות הסבירות שהצגתי בהתחלה. ההוראות על הפנים, החלקים גרועים (בהנחה שהם קיימים בכלל) ומתחברים בקושי, וכל פונקציונלית ממשית שאפשר לחלץ מהם היא מקרית בהחלט. אם יש להם איזשהו שימוש, זה אולי בתור מבחן מתקדם ליכולות אילתור טכניות בתנאי לחץ ואי-וודאות. בטוח שלא בתור קיטים למתחילים. כל תקווה שהייתה לי לבנות אותם עם הילדים התנפצה מיד: הרי אסור לחשוף ילדים לזוועות כאלה.

ייתכן כמובן שלגמרי במקרה, שני הקיטים הספציפיים שהגיעו אליי היו פגומים וכל השאר באיביי מצוינים, אבל איכשהו לא נראה לי שזה המצב. על האיכות של האלקטרוניקה הסינית הזולה כבר דיברתי מספיק בעבר; מסתבר שכאשר נכנסים לתמונה גם חלקים נעים, נפתחת תיבת פנדורה חדשה לגמרי. ראו הוזהרתם.