מנורת שולחן נוספת שהורכבה, בסגנון פרנקנשטיין, משאריות של מכשירים אחרים – והפעם, ניידת עם סוללה!

את מנורת השאריות הקודמת שלי יצרתי מחלקים של ג'ויסטיק, של מעמד אוניברסלי לטאבלטים לרכב וממסך של מערכת מולטימדיה. מבחינת המקוריות זה שילוב שקשה לנצח, אך היא זקוקה למקור כוח חיצוני של 12V, שאינו דבר טריוויאלי על שולחן העבודה. המנורה שאציג כאן – ש"הוריה" הם מברגה נטענת ותאורת חירום – היא ניידת ופותרת את הבעיה בעזרת סוללה מובנית נוחה.

שני המכשירים התגלגלו לידיי מכיוון שהסוללות הנטענות שלהם הפכו חלשות מכדי לאפשר פעולה תקינה. תאורת החירום, שבתוכה היה מצבר עופרת חומצה במתח נקוב של 6V, הצליחה להאיר בקושי דקה אחרי שעות של טעינה. כשפירקתי אותה לא מצאתי בפנים כמעט שום דבר מעניין, רק שלושה פסים של לדים לבנים שהתחברו לסוללה (דרך מנגנון ההפעלה) במקביל. מבחינה חשמלית, כל פס היה מעין סולם שכל שלב בו הוא שני לדים מחוברים בטור.

לא היו במערכת שום נגדים להגבלת הזרם. זו דוגמה טובה להנדסה הסינית, שמנצלת כל טריק מפוקפק כדי לגרד עוד עשירית סנט מעלות הייצור: מכיוון שכל לד לבן כזה מפיל טיפה פחות מ-3 וולט, אם מחברים שניים בטור לסוללה של 6V, השילוב של מפל המתח הכמעט-מלא ושל ההתנגדות הפנימית של הסוללה מספיק כדי להגביל את הזרם לרמה מתאימה, שתאיר היטב בלי לשרוף את הלד.

גם המברגה (עם סוללת ניקל קדמיום של 12V) ראתה ימים הרבה יותר טובים, וגם בה לא היו יותר מדי חלקים מעניינים לשימוש חוזר. הוצאתי את המנוע האימתני, התרשמתי מהגיר הפלנטרי המורכב, וברגע של השראה חיברתי את הסוללה למנורת השאריות הקודמת. זה עבד, ואז הבנתי שגם אם הסוללה חלשה מדי להברגה מעשית, ייתכן שעדיין נותר בה די כוח בשביל תאורת לדים. הבעיה היתה הצורה המשונה של הסוללה, שמותאמת במיוחד למגעים שמסתתרים בידית האחיזה של המכשיר. ואם כך…

הדק ההפעלה של המברגה היה יפה ונוח, אך אופן הפעולה שלו היה מורכב מדי ולא היתה דרך קלה להתממשק אליו. ניסרתי את הידית בנקודה הגבוהה ביותר שאפשר, והלחמתי חוטים חדשים ישירות למגעי הסוללה. בהתחלה שקלתי לחבר אליהם קטע מפס לדים רגיל, אך אז נזכרתי בתאורת החירום ההיא. אם כל פס ממנה בנוי לעבוד במתח של 6V, אז שני פסים שיחוברו בטור בוודאי יעבדו במתח של 12V!

מכאן זה היה כבר עניין של הרכבה והלחמות בלבד. ההדלקה והכיבוי מתבצעים בעזרת שני מתגים. מתג אחד, דו-מצבי, בורר בין מצב דלוק קבוע לבין ניתוב של החשמל דרך המתג השני. המתג השני הוא זמני, כלומר מדליק את האור רק כל עוד לוחצים עליו.

התוצאה הסופית לא מרשימה ויזואלית, בלשון המעטה, אבל התאורה עצמה מעולה, והידית של המברגה עם הסוללה מעניקה לעסק יציבות רבה על השולחן, וגם אפשרות לעבוד איתו כפנס חזק.