אחרי שניסיתי דוגמית של בדיל נטול עופרת (ונטול שם) וראיתי כי טוב, החלטתי להשקיע ולקנות כמות משמעותית יותר של בדיל איכותי באמת. עכשיו, כשלא צפויות רכישות נוספות מסוג זה בעתיד הקרוב, הגיע הזמן לסכם את הניסיון האישי שלי עם בדיל מסוגים שונים.

הרכש החדש

נתחיל בבדיל המקצועי שקניתי עכשיו: נטול עופרת, פלקס No Clean, קוטר 0.4 מ"מ, 99.3% בדיל ו-0.7% נחושת, מתוצרת Kester הגרמנית. גם הבדיל המקצועי הרגיל שלי (משמאל בתמונה) הוא של אותה חברה, אבל לא מפני שהיא בהכרח טובה יותר מהמתחרות – פשוט זה מה שהיה זמין בחנות ממנה הזמנתי.

את מבחן העבודה בשטח הבדיל הזה עבר בקלות. ייתכן שחלק מהעניין הוא הקוטר הקטן שלו, שמאפשר שליטה מדויקת – כך או אחרת, גם המלחם הפשוט הרגיל שלי התמודד איתו בלי בעיה. הרושם הוא שלוקח לבדיל נטול העופרת טיפה יותר זמן להפוך לנוזלי, אבל ההבדל ממש זניח וההלחמות יצאו (לפי הסטנדרטים שלי, בכל אופן) יפות ומוצלחות. המחיר הוא אמנם בערך פי שניים משל בדיל באיכות מקבילה עם עופרת, אבל עדיין לא בשמיים גם לצרכן הפרטי, וכמובן יש את העניין של העופרת הרעילה עצמה…

צילום ברור יותר של הלחמות עם בדיל נטול עופרת

קווים מנחים

מאז שהתחלתי להתעסק עם אלקטרוניקה, עבדתי עם שבעה או שמונה "בדילים" שונים ממקורות שונים. זה לא מדגם גדול, ואני לא משתמש מספיק מקצועי כדי לבסס את ההשערות שלי, אך גם בהתרשמות כללית נראה שיש איזשהו דפוס: אם הבדיל זול מאד (יחסית לכמות כמובן) ונטול שם, אל תגעו בו. אם אתם רוצים משהו שיעבוד טוב על בטוח, קנו מתוצרת מוכרת ומחנות שמתמחה באלקטרוניקה – וכן, זה יעלה לכם יותר.

כל מה שנמצא בין הקטבים האלה הוא הימור: יכול להיות שהוא יתאים לצרכים שלכם, ויכול להיות שלא. במקרים כאלה עדיף כמובן לרכוש כמויות קטנות, כך שאם תהיה "נפילה" לפחות לא תיתקעו עם משקולת חסרת תועלת.

שיקול נוסף הוא סוג העבודה שאתם רוצים לעשות. כשמדובר בהלחמות "גסות", וכשהמלחם חזק (טמפרטורה או וואטים), גם בדיל פחות איכותי יתאים. לעבודות עדינות (כמו רכיבי SMD), וכשכלי העבודה עצמם עדינים יותר, ההבדל באיכות בין סוגי הבדיל מתחדד ונעשה קריטי. ושוב, שימו לב לא רק למחיר אלא גם לקוטר: מילימטר אחד זה כבר מגושם יחסית עבור החובב הטיפוסי, ולעבודות קטנות ומדויקות רצוי לבחור 0.6 מילימטר ואפילו פחות.