בפוסט הקודם בנושא Spin Welding הגעתי למסקנה הלא-מפתיעה, שכדי לבצע ריתוך ראוי לשמו החלקים חייבים להיות מפלסטיק איכותי ודומה מאד בתכונותיו למוט הריתוך המסתובב. בשלב זה עצרתי, כי לא היה לי חומר מתאים ונגיש לצורך ניסויים. בסופו של דבר השגתי שני מכשירי חשמל קטנים שהתקלקלו מעבר לכל אפשרות תיקון, אך היתה להם מעטפת מפלסטיק שנראה לא רע – אז אולי הפעם זה יעבוד?
התשובה חיובית. בתמונה למעלה אני מחזיק מבנה קטן (ראו למטה) שיצרתי משני חלקי פלסטיק נפרדים, כל אחד ממקור אחר. על קצה המשטח הבולט נשענת משקולת של 3 ק"ג, שהקצה השני שלה על הרצפה – כלומר עומס של קילו וחצי בקירוב, עוד לפני שלוקחים בחשבון את אפקט המנוף על קו הריתוך. בזמן הבדיקה, הרגשתי את הפלסטיק מתכופף מעט – משטח הפלסטיק עצמו, לא החיבור, כלומר מבחינה מעשית זהו חיבור מצוין.
העבודה עצמה עדיין לא היתה קלה. למרות כל הניסיונות להחזיק את המולטיטול יציב, המוט המסתובב נוטה לברוח קצת ולהשאיר סימנים פה ושם גם מסביב ל"תפר". הנה תקריב של חלק מהתפר – משמאל סביר, באמצע מימין סימנים של מעבר נוסף, וקיצוני מימין אזור עם מעט מדי מילוי.
אם המראה החיצוני לא מפריע לכם (או אם יש לכם אמצעי כלשהו "להחליק" אותו), נראה שריתוך בסיבוב הוא פתרון אמתי ליצירת מבני פלסטיק יציבים. הבעיה היא, קודם כל, להשיג פלסטיק איכותי – הוא יקר יחסית, וזה לא פשוט לגזור חתיכות ישרות ממוצרים קיימים – ושנית, צריך לתכנן טוב את המבנה ואת סדר הבניה, כי בכל שלב צריך גישה נוחה עם המולטיטול לקו החיבור, ומשהו שיחזיק את החלקים צמודים ויציבים עד לסיום הריתוך.
