אחד הדברים שהכי רציתי לרספברי פיי החדש (כלומר, החדש אצלי, לא הדגם החדש…) היה התקנה נורמלית של סביבת הפיתוח Lazarus לשפת Object Pascal. אחרי הרבה עבודה שחורה, וכמה טקסי מאגיה שחורה עוד יותר, זה הצליח. מה זאת אומרת התקנה נורמלית, ולמה זה טוב?

מערכת ההפעלה Raspbian מגיעה עם מפענח פייתון מובנה, והצלחתי להתקין בקלות את סביבת הפיתוח Code::Blocks (לכתיבת קוד C ו-C++), אבל אף אחד מאלה, ומהאלטרנטיבות האחרות שאני מכיר עבור הפיי, לא מסוגל לספק שילוב של נוחות עבודה ועוצמה כמו FPC/Lazarus. לרוע המזל, החבילות הרשמיות של לזרוס עבור הפצות הלינוקס למחשבי לוח יחיד הן בדרך כלל עתיקות – מסביבות שנת 2011 – ואמנם אפשר לעשות איתן המון דברים, אבל בכל זאת היו כמה עדכונים, תיקוני באגים ושינויים מאז.

בעבר ניסיתי להתקין גרסה חדישה יותר על ה-Beaglebone Black ולא הצלחתי (אני מניח שאדם עם ידע טכני רב יותר בלינוקס ובלזרוס, והמון זמן ומוטיבציה, יוכל לעשות זאת). מה שעוד יותר גרוע, כדי להוסיף לסביבת הפיתוח רכיבים שימושיים כמו רכיב תקשורת סריאלית צריך להגיד לה לקמפל את עצמה מחדש, וקימפול כזה דורש יותר משאבים ממה שיש לביגלבון… חששתי שאותו הדבר יקרה גם בפיי, אבל אז גיליתי את המקור הזה, לפיו אפשר לא רק להתקין גרסה חדשה יותר אלא גם לגרום לפיי להשתמש בזיכרון נייד כשטח swap נוסף, וכך לאפשר קימפול מחדש.

זה לא היה קל; ההוראות עצמן קצת מורכבות, ופה ושם צצו הודעות שגיאה שונות ומשונות שחייבו חיטוט נוסף ברשת ואלתורים למיניהם. אבל בסוף זה קרה, ויש לי כעת לזרוס 1.2.4 עם שני רכיבים אופציונליים שימושיים (רכיב תקשורת סריאלי כמו זה שבו השתמשתי עבור Serial Monitor Deluxe, ורכיב מדידת זמן מדויק).

השלב הבא הוא לגשת דרך קוד בלזרוס לפיני ה-GPIO של הפיי. אנשים טובים כבר כתבו כל מיני ספריות קוד לזה, ובניגוד לגישה שלי לארדואינו ולמיקרו-בקרים, שם אני רוצה להבין ולעשות לבד כמה שיותר, במערכות מורכבות הרבה יותר שממילא אין לי סיכוי להבין בזמן סביר אני מעדיף להתעסק כמה שפחות עם הפרטים הקטנים של המערכת עצמה. גיביתי ליתר ביטחון את ההתקנה כולה, והשלב הבא יהיה ככל הנראה לכתוב תוכנת Blink משוכללת עם ממשק גרפי, כראוי לרפסברי פיי 🙂