מפתחים רבים מספור מנסים לרכוב על ההצלחה של ארדואינו עם לוחות דמויי-ארדואינו למיניהם, בעלי עיצובים שונים, רמה כזו או אחרת של תאימות לסביבת הפיתוח של ארדואינו, ועם רכיבים מובנים שונים ומשונים שאמורים לעשות את החיים של המשתמשים קלים יותר. הנה דוגמה (דווקא לא רעה) מהז'אנר – לוח פיתוח בשם SquareWear 2.1:
את הלוח הזה קיבלתי בהשאלה לצורך עבודה כלשהי, ומהר מאד הסתבר שהוא לא מתאים לה. אז לפני שהוא חוזר הביתה, החלטתי לצלם ולספר לכם קצת עליו. ה-SquareWear מבוסס על מיקרו-בקר ATmega328, שמופעל במתח 3.3V ובמהירות שעון של 12MHz. התקשורת עם המחשב נעשית באמצעות V-USB, כלומר קוד תוכנה שרץ על המיקרו-בקר עצמו – זאת בניגוד לשבב תקשורת חיצוני, כמו שיש ברוב דגמי הארדואינו. החיבור הפיזי הוא מסוג Mini USB, ולידו יש חיבור לסוללת LiPo חיצונית (ואופציונלית).
מבט עליון
מצדו השני של חיבור ה-USB נמצא מתג הפעלה/כיבוי. אם מפעילים את הלוח בעזרת מתג זה תוך כדי לחיצה על לחצן ה-Reset שמתחתיו (בתמונה), הוא נכנס למצב תכנות שבו אפשר להעלות אליו קוד מסביבת הפיתוח. אחרת, הוא מפעיל את התוכנה שצרבתם וחיבור ה-USB מתפקד כערוץ לתקשורת סריאלית.
בלוח הזה יש ארבעה רכיבים מובנים: לד RGB, רמקול זעיר, נגד תלוי-אור (LDR) וחיישן טמפרטורה, כולם מחווטים ישירות לפינים מסוימים של המיקרו-בקר שאינם נגישים להלחמות או שימושים אחרים. על הלוח מותקנת גם סוללת ליתיום יון נטענת של 3.6V, שמאפשרת להפעיל אותו לזמן-מה ללא מקור כוח חיצוני, ושלושה מהפינים הנגישים מחווטים לטרנזיסטורים, מה שמאפשר להפעיל בעזרתם עומסים גדולים יחסית ללא רכיבים נוספים.
החורים בצדי הלוח הם גדולים מאד ובריווח גדול – לחלוטין לא מתאימים למטריצות ול-Headers סטנדרטיים. הסיבה לכך היא הייעוד המקורי של הלוח הזה – "מוח" לגאדגטים לבישים (Wearables), שבהם רוב האלמנטים מחוברים זה לזה בחוטי תפירה מוליכים.
על המיקרו-בקר כאן אין Bootloader במובן המקובל (בארדואינו) של המילה, והוא לא יופיע ברשימת הפורטים בסביבת הפיתוח. במצב התכנות שלו, הוא מדמה עבור המחשב צורב USBAsp, ולכן צריך להתקין קבצים מיוחד בשבילו בסביבת הפיתוח הרגילה שלכם, או לחלופין להוריד ולהשתמש בסביבת פיתוח מותאמת שהוכנה מראש עבורו; התהליך הזה עבד אצלי ללא תקלות.
אישית, אני לא אוהב לוחות שיש בהם הרבה דברים מובנים – זה אולי נוח לשימושים מאד ספציפיים, אבל מגביל מאד מבחינת האופציות להתאמה אישית כשרוצים לעשות משהו אחר. אם אתם בכל זאת מעוניינים, ה-SquareWear 2.1 עולה, נכון לכתיבת שורות אלה, $22 (לא כולל משלוח).
הוספת פונקציות (חשמליות) בעזרת Add-On Boards היא אפשרות מצויינת כשיש מקום. באפליקציות כמו מחשוב לביש זה פשוט לא ישים ולכן המתכננים של הבורדים צריכים לנחש מה יהיו הצרכים של המשתמשים ובהתאם להוסיף תכונות לבורד.
אבישי
לגבי הרמקול וחיישן הטמפרטורה אני מסכים, אבל לאלמנטים שהמיקום שלהם הוא קריטי לפונקציונליות, כמו לד או חיישן אור, חייב להימצא פתרון אחר…
אני מבין למה אתה מתכוון,
אך כאשר אתה משתמש בביטוי "הפיצ'רים הנוספים"- שוב נכנסת לאותה מלכודת..
מה מוגדר כבסיסי ומה נחשב כתוספת?
ויתרה על כך, אופן ההתנהלות שלנו ושל היצרנים מכתיב שמה שהיום נחשב לתוספת מחר כבר יהיה דבר בסיסי שמבחינתנו כצרכנים לא ניתן לוותר עליו.. ואין לדבר סוף..
(חחח קצת חפרתי, אבל אני באמת חושב שיש לתת את הדעת על הנושא הזה.. )
באיזשהו מקום זו שאלה פילוסופית, ובטח שאין תשובה חד-משמעית. את הפיצ'רים אפשר אולי לזהות אם משווים הרבה לוחות דומים כאלה ומחלצים את המכנה המשותף שלהם – נניח ATmega328, חיבור USB, לחצן Reset וכאלה. כל מה שמעבר הוא פיצ'ר… (אם כי גם זה כמובן תלוי תקופה ושוק). אפשר גם להסתכל על מה קהל היעד עושה עם לוחות כאלה, ולראות באילו תכונות רוב הפרויקטים נעזרים ובאילו לא.
היי עידו, כהמשך לתגובתי על הפוסט הקודם, ובאופן די דומה לכך ש"ספריות הן קוטלות הבינה"-
אני מרגיש לפעמים שאנחנו בתור צרכנים של טכנולוגיה לא יודעים לשים גבול ל"אוכל הלעוס" שיצרנים למינהם מלעיטים אותנו בו…
אני מסכים עם כך שלא צריך להמציא את הגלגל בכל פרוייקט שאנו ניגשים אליו אבל אני גם לא חושב שלקנות הכל מוכן זה הפתרון הנכון (סתם כדוגמא- טרנזיסטורים מובנים ביצאות הכרטיס..)
היכן לדעתך עובר הגבול??
שאלה טובה וקשה מאד. בתור כלל אצבע, בהנחה שהמחיר סביר, נראה לי פחות משנה מה הפיצ'רים הנוספים וכמה כאלה יש – יותר חשוב עד כמה הם מגבילים אותך או משאירים לך גמישות לשינויים. במובן הזה הארדואינו המקורי מוצלח מאד: יש לו פונקציות קוד מוכנות אבל אתה לא חייב להשתמש בהן; על פין 13 יש לד שעוזר בהרבה מצבים, אבל הוא לא מונע שימושים אחרים; וכו'.