בעשורים הראשונים של עולם המחשבים, כשהכל היה עוד חדש ולא-מוכר, נוצר מטבע הדברים פולקלור עשיר של סיפורים, סמלים, ביטויים, דמויות אגדיות ועוד. עם הזמן, כשהמחשב האישי הפך לנפוץ ולא נדרשו עוד ידע ומומחיות כדי להפעילו, הפולקלור הזה הלך ונשכח – אם כי מי שמתעמק בתחום יכול לשוב ולגלות חלקים ממנו בכל מיני פינות לא צפויות.

כל מתכנת מכיר את Hello, world – הטקסט שמוצג, על פי המנהג המסורתי, על ידי התוכנה הראשונה שכותבים בשפה חדשה כלשהי. מסורת אחרת, קצת פחות מוכרת לקהל הרחב, היא זו של קנקן התה של יוטה – מודל תלת-ממדי ממוחשב משנות השבעים של קנקן, שמשמש להדגמה ובדיקה של תוכנות תלת-ממד למיניהן עד היום. למעשה, הקנקן הזה כל כך איקוני, שאפשר להוריד גם מודלים שלו לצורך הדפסה בתלת ממד, כולל כאלה שאפשר למזוג מהם תה אמתי.

כשהתחלתי לחפש חומר לפרויקט כלשהו (שאולי ואולי לא ייצא לפועל) נתקלתי במקרה באיקון אחר, הפעם מעולם עיבוד התמונה: לנה (Lenna), זוהי תמונה בגודל 512×512 פיקסלים, שנסרקה בראשית שנות השבעים מדף אמצע של מגזין פלייבוי ושימשה מאז להדגמה של טכניקות עיבוד תמונה מכל הסוגים. הסריקה, אגב, היא לא של הדף כולו ואין בה שום דבר "למבוגרים בלבד", רק הפנים וכתף חשופה של צעירה חובשת כובע שמביטה למצלמה.

בשנת 1973, כך לפי הסיפור, פרופסור להנדסת חשמל בשם אלכסנדר סוצ'אק חיפש בקדחתנות תמונה לצורך מאמר שידיד שלו הכין לכנס בנושא גרפיקה ממוחשבת. התמונה היתה צריכה להיות בעלת מאפיינים טבעיים, שלא כמו תמונות הבדיקה הטכניות שהיו נפוצות באותה תקופה. לגמרי במקרה, מישהו הגיע למקום ובידו גליון פלייבוי של נובמבר 1972, והשאר היסטוריה – עד כדי כך שהדוגמנית, לנה סודרברג השבדית, הוזמנה בשנת 1997 כאורחת כבוד לכנס השנתי ה-50 של האגודה למדע ולטכנולוגיית ההדמיה. התמונה עצמה, אגב, היתה ועדיין מוגנת בזכויות יוצרים, אם כי נראה שהמגזין שמח להעלים עין מהעניין לנוכח יחסי הציבור הלא-צפויים.

כצפוי, השימוש בתמונה הזו עורר גם מעט אי-נחת בשל הפן הסקסיסטי-לכאורה שבה, וסביר להניח שלפחות חלק מהעניין הוא מקורה של התמונה ולא התוכן שלה בפועל. אך זה נושא לבלוגים ולכותבים/ות אחרים לגמרי. אני חוזר לחפור באלגוריתמים של הקטנת תמונות, המרה לשחור/לבן ודחיסה…