במהלך השנה האחרונה יצא לי לפרק המון מכשירים חשמליים פירוק טוטאלי ובלתי הפיך (מה שנהוג לכנות בשם "שחיטה"), ומכיוון שלא פעם חובבי אלקטרוניקה מתחילים שואלים אילו רכיבים אפשר להוציא ממחשב ישן, או מכשיר מקולקל אחר, החלטתי לכתוב על תהליך השחיטה – מתי כדאי לשחוט, איך עושים זאת נכון ולמה אפשר לצפות בסיום.

הקורבן: מקצף ידני (מלוכלך אבל מהמטבח שלי, אז זה בסדר)

מה לשחוט?

בניגוד לפירוק זהיר שנעשה לצורך תיקון או האקינג, שחיטה היא תהליך הרסני בלתי הפיך. לכן, מומלץ לשחוט אך ורק מכשירים שנמצאים בוודאות בדרך לפח האשפה (כלומר, למרכז מחזור האלקטרוניקה). אם זהו סתם מכשיר ישן שאפשר לתרום לנזקקים, או מכשיר שעוד אפשר לתקן בעלות סבירה ולהמשיך להשתמש בו, או שאפשר למכור אותו לחלפים במחיר שמצדיק את הטרחה, עדיף למצות קודם כל את האפשרויות האלה.

מכשירים מתאימים לשחיטה אפשר למצוא בבית, כמובן, ולעתים קרובות גם בערמות אשפה או גזם שמוצאות לרחוב. עם זאת, מיותר לציין שממש לא כדאי להכניס הביתה כל זבל שמוצאים ברחוב – במיוחד אם מדובר במשהו שצובר לכלוך אורגני, כגון שואב אבק או מכונת גילוח. אם המכשיר מרוח בגריז או באיכס לא מזוהה אחר, אם הוא מלא אבק ושערות, או שבולטים ממנו ברגים חדים או שברי זכוכית… בקיצור, אם הרושם הראשוני אפילו טיפה לא טוב, השאירו אותו בזבל.

כלי עבודה

קודם כל, משקפי מגן. חושבים שאני אומר את זה רק בשביל הכסת"ח? נראה אתכם אחרי שרסיס פלסטיק חד בגודל אצבע יעוף אליכם ויפספס את העין שלכם במילימטר.

השלב הראשון של השחיטה הוא לפשוט את העור של המכשיר – כיסויי הפלסטיק והמתכת – ולשם כך צריך אוסף של מברגים בכל מיני גדלים וצורות. ככל שיש יותר סוגים, כך עדיף – אף פעם אי אפשר לדעת באיזה מין ברגים תיתקלו. חובה להצטייד במברג שטוח ובמברג פיליפס גדולים וחזקים לעבודות הקשות, ובסט מברגי שענים לדברים העדינים. לא מעט מכשירים כוללים גם ברגים "מיוחדים" בעלי ראש משולש או משושה. אל תלכו על מברגים מהסוג הכי זול שנמכר בחנויות המציאות – בדרך כלל יש למחיר הזול סיבה טוב, וראש המברג יתעקם או יישחק לגמרי על הפעם הראשונה.

הצטיידו בפלאייר גדול לעקירה של חלקים סרבניים במיוחד, וכמובן במלך של העבודות הלא-צפויות – אולר שוויצרי (או לדרמן).

הכינו בצד גם שקית אשפה לאיסוף הפסולת שתצטבר, מיכל כלשהו לאחסון החלקים שאתם מוציאים במטרה להשתמש בהם בעתיד, ומגבות נייר או מגבונים לחים, כי אף פעם אי אפשר לדעת מתי ראש הדפסה או טונר עתיק יחליט לבצע פיגוע ראווה.

וכמובן, בשביל הרכיבים החשמליים עצמם, צריך קאטר (לכבלים) ומלחם. לעתים קרובות, ההלחמות במוצרים מסחריים מכוסות בשכבה של לכה שמגינה עליהן – וגם מקשה על העבודה עם המלחם. במקרים קיצוניים, ייתכן שמלחם חלש (סביבות 40W ומטה) בכלל לא יצליח לחדור את שכבת הלכה. משאבת בדיל או מסיר בדיל (Solder wick) מסייעים בסילוק בדיל מיותר ושליפת רכיבים בקלות.

איך לפרק

אופן הפירוק תלוי בסיבת הפירוק. אם רוצים לפרק מכשיר כדי להבין איך הוא עובד, מומלץ לעבוד בשלבים מסודרים: בוחנים כל מה שאפשר במכשיר כמו שהוא, מפרקים כיסוי אחד, מגלים איזה מידע נוסף קיבלנו, מצלמים כדי לזכור איך זה נראה למקרה שמשהו יברח מהמקום בטעות, מפרקים עוד כיסוי או רכיב וכך הלאה. לעומת זאת, אם המטרה היא רק להשיג חלפים, אז פשוט משחררים כל בורג שמוצאים.

בלא מעט מכשירים יש ברגים שמסתתרים מתחת למדבקות, רגליות, כיסויים או משטחי גומי/ספוג. אם נדמה לכם ששחררתם את כל הברגים ומשהו עדיין מסרב לזוז ממקומו, קלפו את כל מה שאפשר לקלף – ברוב המקרים תמצאו שם את הסיבה, כמו שהוצג בתמונה למעלה.

כמו כן, חלקי פלסטיק ומתכת רבים מתחברים זה לזה בעזרת תפסים – לשוניות גמישות באחד החלקים שנכנסות לתוך חורים בחלק השני. מברג חזק או שפיץ-פלאייר מספיקים בדרך כלל כדי לשחרר כל תפס שכזה.

העיקרון המנחה צריך להיות מינימום שימוש בכוח. המוצרים נבנו כך שיהיה קל להרכיב אותם במפעל (ולפרק שוב לצורך תיקון במעבדה), כך שבתיאוריה, עם הכלים הנכונים, לא צריך לשבור או לכופף בכוח שום דבר לכל אורך השחיטה. בפועל, כמובן, האידיליה הזו לא תמיד מתקיימת – ועדיין, קחו בחשבון שכל הפעלת כוח לא מידתית עלולה להעיף רסיסים מסוכנים לכל עבר, ו/או להרוס משהו שהייתם יכולים להשתמש בו.

מה להוציא

בניגוד למה שאפשר אולי לחשוב, מכשירים שחוטים הם מקור לא טוב לרכיבים של אלקטרוניקה נטו. במכשירים ישנים מדובר מן הסתם ברכיבים ישנים, עייפים, מיובשים, שראו הרבה בחיים שלהם והאמינות שלהם נמוכה בהתאם. לקבלים אלקטרוליטיים, למשל, יש אורך חיים מוצהר מוגבל מאד, וצריך להתייחס לכל קבל כזה שעובד אחרי שנים כאל נס רפואי. זה נכון במיוחד לקבלים שבמעגלי אספקת וייצוב החשמל של המכשיר, ואם החלק העליון שלהם נראה נפוח, בצורת כיפה במקום משטח ישר, זה סימן חד משמעי לכך שהם גמורים.

במכשירים חדשים יותר, האלקטרוניקה היא רובה ככולה רכיבי SMD זעירים ושטוחים, שקשה מאד להלחים החוצה, לזהות ולהלחים ללוח אחר. זה יכול להיות תרגול מצוין בהלחמה – אבל לא תחליף לקניה מסודרת של רכיבים טריים.

אז מה כן שווה לחלץ? בעיקר רכיבים אלקטרו-מכניים: מפסקים, לחצנים, מיקרופונים, רמקולים, פוטנציומטרים ומנועים למיניהם. נוריות LED וחיישנים אופטיים שורדים לרוב לא רע, ואם יש מזל, גם ג'וקים שהותקנו על תושבת ואפשר לחלץ בלי להשמיד.

יש לכם טיפים נוספים לשחיטת מכשירים? שתפו בתגובות!