מה עושים עם ערמה של מאות ג'וקים, בשווי אלפי דולרים, שאף אחד בעולם כבר לא רוצה ולא צריך?
לפני זמן-מה הגיעו לידיי עשרות "שרוולים" של ג'וקים, שמעולם לא היו בשימוש אבל לבעליהם הקודמים לא היה עוד מה לעשות איתם. דבר ראשון הסתכלתי, כמובן, על המק"ט. אלה היו PD69108, דרייבר PoE עם שמונה פורטים (לא שאני יודע מה זה אומר). בתיאוריה כל אחד כזה עולה קצת יותר מ-$13 כשקונים בכמות גדולה, אבל לא תצליחו למצוא אותם בשום מקום – לא בגלל המחסור הגלובלי בשבבים, אלא פשוט כי מדובר בדגם מיושן לגמרי, מה שנקרא בז'רגון המקצועי "Obsolete".
לא היה לי שימוש בשבילם בפרויקטים שלי ושל הלקוחות שלי ולא ראיתי אופציה לשימוש כזה בעתיד, אז עשיתי מה שכל אזרח הגון היה עושה: פרסמתי מודעה בפורום EEVblog, שתמורת עלות השילוח בלבד אמסור למי שירצה את הג'וקים הקשישים. עברו שלושה חודשים וכלום – אפילו לא שאלות הבהרה. אם בפורום הזה לא נמצא דורש, כנראה שבאמת אין בהם צורך בשום מקום. אבל סתם לזרוק לפח?
הג'וקים האלה הם בצורת ריבוע, במארז QFN (ללא פינים בולטים), ובתחתית יש פד אדמה ענק וכסוף. בגלל זה עלה בדעתי הרעיון של "פיקסלים": להשתמש בג'וקים כפיקסלים שחורים או לבנים (כסופים) של תמונה. היו לי די והותר יחידות בשביל תמונה בגודל 32×32 פיקסלים, אבל חשבתי שזה בכל זאת קצת מוגזם כשאני עוד לא יודע איך זה ייראה בפועל, אז בחרתי גודל צנוע יותר של 16×16. ומה יהיה בתמונה? מה מציירים עם פיקסלים עשויים טכנולוגיה מיושנת? טכנולוגיה מיושנת אחרת כמובן – אייקון של דיסקט. מצאתי באינטרנט בזריזות אייקון מתאים, ערכתי בו כמה שינויים לפי טעמי האומנותי, והלכתי לעשות קניות.
מסגרת עץ מהודרת לגודל A4 עלתה לי 10 שקלים, וידעתי שהג'וקים, שעוביים 0.8 מ"מ, לא יישארו במקום מיוזמתם, אז הוספתי 3 שקלים לגיליון "קרטון ביצוע" בגודל קצת יותר מ-A3 (שיהיה ספייר). הנחתי שהעובי של הקרטון מספיק קרוב לזה של הג'וקים כדי ליצור להם מסגרת מהצדדים, עם גב במרחק מתאים.
כדי להדגיש את הצד הפיקסלי של היצירה ולמנוע טשטוש של גבולות האייקון והמסגרת, ריפדתי את האייקון שלי בשורה של פיקסלים לבנים מכל צד, כלומר סך הכול 18×18 ג'וקים, שזה 324 יחידות, או קצת יותר מ-4,200 דולר. כיוון שצלע כל ג'וק היא 8 מ"מ, חתכתי ריבוע בגודל 145×145 מ"מ מהקרטון (המילימטר הנוסף הוא כדי לפצות על הבדלים קטנים או פאשלות בחיתוך). מההתחלה היה לי ברור ששם היצירה יהיה "Obsolete"*, אז כתבתי אותו על חתיכת נייר בעזרת טכנולוגיה מיושנת נוספת – עט נובע – והדבקתי לקרטון, כי לא סמכתי על עצמי שאצליח לכתוב מספיק יפה במכה ראשונה על הקרטון עצמו.
*הערת שוליים למתחכמים: "ceci n'est pas obsolète" נחמד אך לא מקורי.
כדי להקל על ההרכבה, שביצעתי מהצד האחורי של היצירה, הפכתי בתוכנת הציור את האייקון מימין לשמאל, שיניתי את הצבעים משחור ללבן ולהיפך, וסימנתי רשת קווים כדי ליצור הפרדה ויזואלית קלה בין הפיקסלים.
כעת שמתי את הקרטון במסגרת על הזכוכית, והתחלתי להניח את הג'וקים לפי התוכנית. זה היה יותר קל ומהיר ממה שציפיתי, אבל אחרי שהנחתי את לוח הגב הסתבר שהקרטון בכל זאת עבה מדי, לג'וקים היה חופש מסוים ואחד מהם גלש מהמקום. אז החזרתי אותו, הדבקתי את כולם מאחור בעזרת מסקינג טייפ לצביעה, סגרתי שוב – והבנתי שהאייקון שלי זקוק לשינוי בכמה פיקסלים כדי להיראות נאמן יותר למציאות. לא נורא, גם את המסקינג-טייפ אפשר לחתוך בקלות…
וזהו, היצירה מוכנה. לא הכי מרשימה בעולם, זה נכון, חסרת תועלת ויקרה בו-זמנית, ורוב האנשים לא יבינו אותה בכלל – אך כל זה הרי נכון לגבי רוב יצירות האומנות המודרניות, אז הכול בסדר.
