החיישן לא מגיב? הארדואינו מוציא ג'יבריש בסריאל? כמו בכל תחומי החיים, יכול להיות שהבעיה נובעת מחסימה אנרגטית. ומה מתאים יותר לטהר אנרגיות שליליות ולשדר שפע קוסמי מבורך ישר אל תוך הרכיבים והמעגלים שלנו, מאשר פירמידה מרכזת-אוֹרְגוֹן אמיתית שנוצרה באהבה ובהתאמה רוחנית לעולמם של המייקרים?

כידוע לכל קשקשן ניו-אייג' שמכבד את עצמו, אורגון (Orgone) הוא שמה של אנרגיית החיים הקוסמית היוצרת, או משהו כזה, ש"התגלתה" על ידי הפסיכיאטר וילהלם רייך – אחד מתלמידיו של זיגמונד פרויד – בשנות השלושים של המאה הקודמת. לא הייתי מקדיש לה יותר תשומת לב מלכל חנטריש מופרך אחר, אלמלא שתי סיבות. ראשית, עולם המושגים סביבה שואב, בלי שום בושה, המון מונחים מעולם החשמל והמגנטיות – החל מ"שלילי" ו"חיובי" הגנריים ועד קבלים וסלילים – ושנית, פירמידת אורגונייט, שהיא כלי העבודה המקובל לאיסוף ומיקוד של אורגון, יוצאת לפעמים מאוד יפה לדעתי.

אפשר להשיג פירמידות מוכנות כאלה אצל כל מיני סוחרי-רוחניות, וגם באתרים סיניים (אם כי, כמו כל מוצר סיני זול, הפירמידות שלהם לא תמיד עובדות). אבל אנחנו הרי מייקרים שאוהבים לעשות דברים לבד, אז למה לא פירמידות אורגונייט?

הפירמידות מיוצרות, בגדול, בתהליך של יציקת אפוקסי שקוף לתבנית בצורת – ניחשתם נכון – פירמידה, כאשר בתוך האפוקסי שמים כל מיני דברים מנצנצים וצבעוניים שאמורים למשוך ולרכז את האנרגיה הסימפטית: גבישים, פירורי מתכות למיניהן, סלילי נחושת וכדומה. כל מייקר טיפוסי שיטאטא את הרצפה בחדר העבודה שלו ימצא כמות נכבדת של דברים כאלה. אז דבר ראשון אספתי חומרים מתאימים: קטעי בידוד צבעוניים שקילפתי מחוטי חשמל במהלך עבודתי השוטפת, רכיבים קטנטנים יד-שנייה שאני כבר לא יכול אפילו לזהות או שאין לי מה לעשות איתם, וכדומה. כשהצטברה כמות מספיקה, ואמאזון החזירו את המשלוח-חינם, הוספתי לאחת ההזמנות סט אפוקסי שקוף ליצירה, ובמקביל הזמנתי מסין תבנית פירמידה מסיליקון גמיש.

הדבר שהכי הדאיג אותי לפני תחילת העבודה היה שאלת השקיעה. מה יקרה לרכיבים באפוקסי כשהוא עוד נוזלי? האם הם ישקעו, יצופו או סתם יישארו במקום? זה ישפיע מאוד על האסתטיות של התוצר הסופי, וסרטוני ההדרכה שמצאתי בנושא של יציקת פירמידות אמנם הוכיחו שמדובר בשאלה לגיטימית, אבל לא נתנו לי תשובה ברורה.

בתחתית התמונה אפשר לראות שני סלילים שהלחמתי אליהם לדים. זהו טריק נחמד שנחשפתי אליו לא מזמן: כשהם נמצאים קרוב לשדה אלקטרו-מגנטי חזק ומשתנה, כמו של טעינה אלחוטית, הם מאירים. ב-Adafruit אפילו מוכרים סט מוכן של לדים אלחוטיים ומקור כוח עבורם, אני פשוט הלחמתי מה שהיה לי במקרה במגירה. אם אצליח לגרום להם להאיר בתוך הפירמידה, מה טוב. אם לא, הם עדיין יהיו יפים שם בפני עצמם.

עד כאן התיאוריה. כשערבבתי כמות קטנה של אפוקסי ושל נוזל מקשיח לפי ההוראות, ושפכתי פנימה את הרכיבים מהקופסה הימנית, הם פשוט שקעו פנימה מיד, כולל נגדים 0402 ודברים זעירים דומים, אף על פי שהנוזל בבירור סמיך יותר ממים. כשמזגתי את התערובת הזו לתבנית הפירמידה, הרכיבים הצטברו בתחתית (מה שיהיה אחר כך החוד), ומעליהם נשאר הרבה "שטח מת" של אפוקסי ללא רכיבים. אם אניח לזה להתייבש לפני היציקה הבאה, הפירמידה תהיה עשויה משכבות מאוד נפרדות. גם זה יכול להיות יפה, אולי, אבל לא מה שדמיינתי, אז מיהרתי וערבבתי עוד חומר כדי שהגבישים, ואחריהם קטעי הבידוד, יוכלו להצטבר ישירות אלה על גבי אלה.

תוך כדי העבודה וגם אחריה צצו ועלו בועות אוויר קטנות באפוקסי. כל עוד הוא נוזלי מספיק, אפשר להיפטר מהן בחימום זריז של פני השטח עם אקדח אוויר חם. בסיום השלב הזה העברתי את הפירמידה למקום מאוורר ורחוק ככל האפשר מאנשים, ליממה של ייבוש רגוע לפי הכללים, והרי התוצאות:

השפיץ של הפירמידה יצא קצת פגום, אבל צריך להסתכל ממש מקרוב כדי להבחין בזה. גם התחתית לא 100% ישרה – רואים ומרגישים קצת גליוּת בשוליים. אחד הלדים שהולחמו לסלילים דולק יפה (המטען האלחוטי ממוקם כמובן מתחת לדף בתמונות), השני קצת רחוק מדי ויצריך מטען אגרסיבי יותר. הרכיבים בתוך הפירמידה יצאו צפופים מדי לטעמי, ובינינו, אני גם לא מרגיש הרבה אנרגיה חיובית שיוצאת ממנה. נשאר לי מספיק אפוקסי לניסיון או שניים נוספים, אז בפעם הבאה – כשאצבור עוד כמה רכיבים מיותרים – אנסה לצקת שכבות בהפרשי זמן, כדי לרווח את תכולת הפירמידה ולשפר את הנצילות האנרגטית(?) שלה.