פוסט על כספת יונדאי קטנה שמצאתי אחרי שהושלכה לרחוב, עם פרטים על המנגנון המכני והאלקטרוניקה שלה.

חייבים לומר: מאז המחשב הנייד הוותיק שהצלתי מערמות הגזם והחזרתי לחיים בעזרת כונן SSD זול והתקנת לינוקס, והטלוויזיה LCD שלושים-ושניים אינץ' מהמדרכה שלא הייתה לה שום בעיה חוץ מהמון אבק, לא מצאתי לאחרונה הרבה דברים שימושיים ברחוב. חלק גדול מהעניין הוא כמובן הקורונה – פחות אפשרות להסתובב ברחובות ופחות חשק להרים דברים שמוצאים שם – אבל מעורב בכך גם אלמנט של מזל, ושל תזמון, כי יש בנוסף הרבה אלטע-זאכנים שמסתובבים ברחבי העיר ולוקחים כל חתיכת פסולת שהם רואים. איזה מין אנשים, באמת!

בקיצור, בעודי משוטט לתומי גיליתי בערמת חפצים זרוקים כספת קטנה עם הכיתוב Hyundai Electronic Safe HD-20. היא הייתה פתוחה וריקה, ונראתה שלמה ותקינה למדי – הבעלים-לשעבר המתחשבים אפילו השאירו את המפתחות. היא לא הייתה כבדה במיוחד, סביבות 10 קילוגרם, אז סחבתי אותה הביתה, חיטאתי מכל הצדדים עם מגבוני אלכוהול 100%, וחיפשתי את הסיבה לכך שזרקו אותה. בהתחלה חשבתי שזה בגלל נזקי סוללות: ההדקים בבית הסוללות (4xAA לא כלולות), שנמצא בצד הפנימי של דלת הכספת, היו מלאים בג'יפה הכחולה של חומצה שדלפה והתייבשה. אבל מהר מאד גיליתי בעיה חמורה יותר: כשהדלת במיקום "סגור", הבריחים לא מצליחים לצאת עד הסוף. במקום להיכנס מאחורי שולי המסגרת הם נתקלים בהם, והדלת נשארת למעשה פתוחה.

הנה תמונה מלמעלה של מנגנון הבריחים שבתוך הדלת, אחרי שהסרתי את מכסה המתכת שלו. הסתכלו קודם על החצי הימני של התמונה, ה"לפני". די ברור מה קרה כאן: מישהו הפיל את הכספת, או ניסה לסגור אותה ממש (אבל ממש) בכוח, בזמן שהבריחים היו בחוץ. הם נתקלו במסגרת הכספת והלחץ כופף את המנגנון כולו לזווית לא טבעית. הפעלתי לחץ על ה"ברך" של המנגנון בעזרת כלי העבודה הכירורגי העדין שרואים בצד שמאל, והחזרתי אותו למצב פחות או יותר ישר. עכשיו אפשר לפתוח ולנעול את הדלת בלי בעיה!

מה שנראה באמצע התמונות למעלה כמו עמוד כסוף קצר נמצא למעשה בקצה של זרוע קצרה, שמתחברת לציר של החוגה הגדולה שבחזית הדלת (משמאל למפתח, ראו בתמונה שבראש הפוסט). מהצד זה נראה ככה, וסימנתי בחץ אדום את כיווני הסיבוב של החלק הזה כשמסובבים את החוגה:

הפתח המעוגל שהעמוד עובר דרכו הוא זה שממיר את התנועה הסיבובית של החוגה לתנועה אופקית של הבריחים. כלומר, בסופו של דבר חייבים לסובב את החוגה ידנית כדי לנעול או לפתוח את הכספת. המפתח והמנגנון האלקטרוני פועלים על חלק אחר:

האלמנט שמסומן ב-A הוא ציר של סולנואיד (הירוק), ויש קפיץ שדוחק אותו כל הזמן החוצה (לכיוון מטה בתמונה). כשהבריחים במצב פתוח, כלומר משוכים ימינה לתוך הדלת, הלוח שמסומן ב-B חוסם את ציר הסולנואיד. אך כשהבריחים יוצאים מהדלת ו-B זז יחד איתם מספיק שמאלה, הציר חופשי לצאת מהסולנואיד. מאותו רגע, אי אפשר לחזור ולפתוח את הבריחים סתם ככה – ציר A הבולט יחסום כעת את התנועה של לוח B ימינה. כדי לאפשר בכל זאת את הפתיחה, יש שתי אפשרויות: להקיש את הקוד הנכון, מה שיפעיל את הסולנואיד וימשוך את הציר A חזרה פנימה בכוח אלקטרומגנטי, או לסובב את המפתח, מה שיסובב את זרוע C, שתדחוף את הציר לתוך הסולנואיד בכוח מכני. בכל אחד מהמקרים, כאמור, צריך גם לסובב את החוגה כדי להניע את הבריחים עצמם.

נעבור למעגל החשמלי של הקודן. זהו מעגל בסיסי מאוד, עם רכיבים בצד אחד בלבד, ובליבו מיקרו-בקר מדגם EN78P153SP – ג'וק ותיק לצריבה חד-פעמית, עם משהו כמו 1K פקודות בזיכרון קבוע ו-32 בייטים זיכרון SRAM. זה מעלה מיד את השאלה: איפה מאוחסן הקוד של הכספת? הרי הוא ניתן לשינוי, אז זה חייב להיות ב-SRAM, אז האם הוא יימחק כשמחליפים סוללות? עם קצת מזל, הקבל הלא-גדול שעל הלוח "יחזיק" אותו מספיק זמן, במצב שינה חסכוני, כדי לשמור על המידע גם בזמן ההחלפה.

הקונקטור בחלק העליון של התמונה הוא כמובן ללוח המקשים, והחוטים הכחולים משמאל למטה הולכים לסולנואיד. למה כתוב על ה-PCB שם "COIN" רק אלוהים יודע. בשביל הצילום משכתי החוצה את הקונקטור השני, שהיו בו חוטים מבית הסוללות וגם ממתג קטן בצד הפנימי של הדלת, שלא רואים כאן. לחיצה על המתג הזה היא הטריגר להגדרה של קוד חדש. מתחת ללוח, בצד ימין, מסתתרים הלדים לאינדיקציה שמאירים מעל ללוח המקשים.

ככה הכספת עובדת, אבל לפני שאני משנה את הקוד ושם בתוכה את אוצר היהלומים ואבני החן שלי, יש עוד דבר אחד שאני רוצה לנסות. אם זה יצליח, יהיה לנו עוד פוסט… 🙂